היי:) קוראים לי שובל

​

בשנים האחרונות אני צועדת בדרך של אומץ, גילוי אמת, ונחישות. 

לפני 4 שנים היוגה העירה אותי ופתחה את העיניים שלי פנימה, לדרכי נשמתי.

אז, התעלות היו חסומות, ובצעדים קטנים פילסתי את הדרך אל הלב שלי, וזכיתי.

זכיתי בגילוי, כלפי עצמי , זכיתי באהבה שהייתה חסרה לי הרבה שנים. ממני ואלי. מצאתי את החברה הכי טובה שלי, אישה מעוררת השראה, וזו אני. הבנתי שאף אחד לא מיוחד וכולנו מיוחדים.

לזכות בעצמי זאת הזכייה הכי שווה שיש וגם הכי מתישה, אתה מתעמת מול עצמך. בין אם אתה בן אדם שנמנע מעימותים או בן אדם שחי בשביל זה ,זה אתה מול עצמך.

ומי מנצח? מי שמסכים. מי שאמיץ. מי שמאמין. אסביר -
מי שמסכים - לוותר על מה שהוא מאמין למען הספק שאולי יש משהו או מישהו שיודע יותר ממנו. במילים אחרות - לוותר על האגו ויותר נכון, לנהל אותו.

מי שאמיץ - לגלות את החושך. אנחנו אנשים יפים, פנימית וחיצונית. האנושות יכולה להיות אפלה ויש בכל אחד מאיתנו צדדים ודפוסים שקשה לגלות שהיינו מסוגלים לנהוג לפיהם. צריך המון אומץ להכיר בחולשות שלך, ברצנות הזדוניים שלך, בצד ה - "רשע" שלך. אבל מה לעשות, זה היצר ההישרדותי והוא קיים בכל אחד מאיתנו. ברגע שנהיה אמיצים! להודות בהם! נוכל להכיר את היופי העצום שמנגד. ולכן נאמר - ככל שהפצע עמוק יותר, הפוטנציאל גדול יותר.

מי שמאמין- בטוב. בכל ליבו. בעולם הזה, ביקום הזה, מאמין שאפשר לחיות בו, חיים טובים, של שלום, של אהבה, של נתינה ובעיקר של הגשמה. נועדנו להגשים .ואני מאמינה בזה ובכך שנועדנו לשנות, להפוך את העולם הזה לטוב יותר, וזה מתחיל בשינוי של כל אחד מאיתנו. לפתוח את הלב ולאהוב בכל כוחנו את עצמנו, את הסביבה שלנו, ואת העולם.